קיי ג'יי אל אינבסמנטס לימיטד ואח' נ' שבע בכל בע"מ ואח'

החלטה

1.עניינה של החלטה זו בבקשת נתבעת 1 לחייב את התובעת במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. הבקשה הוגשה הן בהתאם להוראת תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והן בהתאם להוראת סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

2.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל. אכן, הכלל הוא שכאשר מדובר בתובע שהינו חברה בע"מ, יש לחייבו במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. קל וחומר שכך צריך להיות כאשר מדובר בחברה זרה, כפי שהדבר במקרה שלפנינו. ב"כ התובעת טוענים כי במקרה שלפנינו מתקיימות נסיבות המוציאות אותו מגדר הכלל, ואולם לא שוכנעתי שכך הדבר: התובעת טוענת כי מצבה הכלכלי שפיר, ואולם דברי התשובה שהועלו על ידי נתבעת 1 מציבים סימן שאלה מול טענה זו; התובעת טוענת כי סיכויי התביעה גבוהים, ואולם בשלב זה קשה לקבוע מסמרות בעניין; התובעת טוענת כי בספרי נתבעת 1 רשום לזכותה סכום של 1.6 מיליון ₪, ואולם דומה כי בעניין זה התובעת מקדימה את המאוחר, שהרי עניין זה שנוי במחלוקת בין הצדדים והוא יצטרך להתברר בהליך עצמו. אזכיר, שגם חברי, כב' השופט בר-עם, שדן ב"גלגול" קודם של תביעה זו, היה בדעה שיש לחייב את התובעת במתן ערובה.

3.ככל שמדובר בגובה הערובה, אני מחליט להעמידה על סכום של 25,000 ₪ ביחס לנתבעת 1, שהינה הנתבע היחיד שהגיש בקשה מסוג זה (כזכור, כב' השופט בר-עם קבע סכום של 50,000 ₪ ביחס לכל הנתבעים).

4.ובאשר לטיב הערובה, הרי שמהטעמים עליהם עמדתי בהחלטה שניתנה על ידי בת.א. 36462-04-10 עזבון אבו רחמה ז"ל נ. מדינת ישראל, אני סבור כי ניתן להסתפק גם במקרה זה בערבותו של ערב ישראלי בעל יכולת כלכלית מוכחת, או באמצעות שעבוד נכס הנמצא בישראל. ככל שהתובעת תבחר ללכת בדרך זו (ולא בדרך של הפקדה כספית או מתן ערבות בנקאית), על הערב המוצע להגיש תצהיר בו יפרט את מצבו הכלכלי ויתחייב לשאת בהוצאות התובעת, עד לסכום שקבעתי, במידה והתובעת תחוייב בהוצאות.

5.על התובעת לתת את הערובה שקבעתי, בתוך 30 ימים. במידה ולא תעשה כן – תחול הוראת תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: